#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קכ. לבית שמאי שאומרים שבכת אחת נחלקה עדותם, מדוע בשתי<br>כיתות לא אמרינן שכיון שנמצאו חלקם פסולים הרי כולם פסולים? 	"תירצו התוס' (ד""ה שבית שמאי):<br>1. שאומרים כן רק כשהפסול ידוע.<br>2. דאתי כמ""ד שתתקיים העדות בשאר.<br>3. שלא אומרים כן אלא כשהעידו תוך כדי דיבור שאז נחשבים כעדות אחת וכאן מיירי שבאו שתי כתי העדים זו אחר זו.<br>4. שאומרים כן כשמסייעים אהדדי אבל כאן הכיתות מכחישות זו את זו."	סנהדרין תוס' לא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קכא. באילו משניות הלכה כרשב""ג ובאלו לא? "	"לרבה בר רב הונא כל מקום ששנה רשב""ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מראיה אחרונה. לרבה בר בר חנה בכל המשניות הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה <sup>נא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נא.  כתב הר""ן שרוב הגאונים אין סומכים על כלל זה וראייתם דרב נחמן פליג עליה בפרק המפקיד ובפרק המדיר, ורבותינו הצרפתים פסקו כרבה בר בר חנה.</span>"	סנהדרין לא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קכב. כיצד חייב רב נחמן את ההוא ינוקא 1) הרי אין נזקקים לנכסי יתומים אא""כ ריבית אוכלת בהם 2) והרי אין מקבלים עדים אלא בפני בעל דין? "	"תירצו התוס' (ד""ה חייביה):<br>1) שרב נחמן חולק על זה וסובר כרב שאמר דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו <sup>נב</sup>.<br>2) מהטעם הנ""ל מקבלים גם בפני קטן. א""נ שלא קאמר נזקקים אלא כשיש שטר דמקיימים את השטר שלא בפני בעל דין, וכאן היה שטר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נב.  והר""ן תירץ עוד דינוקא לאו דוקא אלא משום שלא ידע במילי דאבוה קרי ליה ינוקא. א""נ אפשר דהוו חד מהנהו גווני שנזקקים לנכסי יתומים ככתובת אשה ועוד.</span>"	סנהדרין תוס' לא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קכג. מדוע לא האמין רב נחמן לשומרת השטר שאמרה שהוא פרוע והרי אם רצתה היתה שורפתו ומה לה לשקר? 	"הגמ' תירצה שהוא משום דאיתחזק בבי דינא. רש""י פירש שכיון שכתוב בו הנפק אינה אלימה לאפקיע מעשה ב""ד, והתוס' (ד""ה וכיון) פירשו שהב""ד ראוהו בידה <sup>נג</sup>.<br><br>- <span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נג.  והר""ן פירש דאיתחזיק שטרא בבי דינא היינו דמסרה השטר ביד ב""ד, שאחר שעכשיו אין השטר בידה שתוכל לאבדו אינה נאמנת עליו, שאין אדם נאמן בטענת מגו אלא כשהמגו קיים, אבל לאחר שהודה עליו בב""ד אזל ליה מיגו.</span>"	סנהדרין לא: ותוס'		
